הנשים מאחורי העמותה | רינה כהן, מנכ"ל



פיליס ותמר הקימו את העמותה בעקבות האסון שפקד את משפחתן. אחותה של תמר, מיכל, איבדה את החבר שלה, סגן

אבי בוק שנהרג בהתקפת מרגמות על מוצב דלעת בלבנון בשנת 1997. אבי ומיכל הכירו מכיתה א'. הם היו חברים שנתיים ועמדו להתארס בדיוק בשבוע שבו ישבו עליו שבעה ולהתחתן חודשיים אחר כך.

לאחר שאבי נהרג מיכל היתה במצב נורא והתחננה שיצילו אותה כי היא לא היתה מסוגלת לעזור לעצמה.

פיליס ותמר פנו למשרד הבטחון וביקשו להקים קבוצת תמיכה עבור מיכל וחברות שכולות כמוה. במשרד הבטחון סרבו לקחת את הענין על עצמם בטענה שהחברות אינן קשורות בקשר דם עם החבר. הודות לעזרה מצד אנשים שהבינו את מצוקת החברות הוקמה קבוצת תמיכה ראשונה לחברות חללי צה"ל. ההנחיה היתה על ידי מנחה שהומלצה על ידי אגף השיקום במשרד הבטחון והפגישות נערכו אחת לשבוע לאורך שנה. סוף סוף מיכל היתה בין אנשים שעברו אסון דומה ויכלו להבין אותה. מיכל לא הפסידה אף פגישה של הקבוצה ועד היום היא שומרת על קשר עם הבנות.

אחרי שהתחילה הקבוצה של מיכל עמדו פיליס ותמר בפני החלטה חשובה, האם להניח לעניין שכן מיכל טופלה, או להמשיך ולהאבק עבור החברות השכולות. הן החליטו לא לוותר ופנו שוב למשרד הבטחון. לאחר מאמצי שכנוע רבים, הסכים משרד הבטחון לממן קבוצת תמיכה אחת בשנה בתנאי שתוקם עמותה. זו הייתה נקודת ההתחלה לפעילות העמותה.

אני איבדתי את החבר שלי, ציקי ברוידא, במלחמת יום כיפור. הוא פיקד על פלוגת טנקים שיצאה לחבור למוצב ליטוף על גדות תעלת סואץ ונהרג בלילה הראשון למלחמה. בתקופה ההיא לא היה נהוג ללכת לפסיכולוגים ובודאי שלא היו קבוצות תמיכה. כמה חודשים אחרי המלחמה כבר לא היה לי נוח לשוחח עם הסביבה על האסון שלי כי ידעתי שאף אחד לא מבין עד כמה קשה לי.

כשאני פוגשת מדי פעם חברות שכולות מאותה תקופה אני שומעת שכולן נושאות את הכאב בליבן ורובן מרגישות עצמן עדיין כחלק ממשפחת החייל. מאז שהתחלתי לעבוד בעמותה ואני מספרת על פעילות העמותה מסתבר לי שהרבה נשים בסביבה שלי הן חברות שכולות מאז. אחת מהן סיפרה לי שהוריה שמו סורגים על החלונות כשהחבר שלה נהרג מחשש שהיא תקפוץ. יש בחורה שמתקשרת אלי בימי הזכרון, היא איבדה את החבר שלה במלחמת ששת הימים ועד היום אינה מסוגלת ליצור זוגיות.

מכר שלי, שמו דודו, שאחיו נהרג במלחמת השחרור – ו-50 שנה אח"כ כשדודו הגיע לקבר של אחיו ביום הזכרון הוא מצא על הקבר פתק שבו היה כתוב: אם אתה דוד, התקשר למספר טלפון.. הפתק היה מחברתו של אחיו של דודו שלאחר שנים שבהן היא בנתה משפחה היא עדין רצתה קשר עם אחיו של החבר שלה ולקח לה כל-כך הרבה שנים להעיז ולחפש אותו.

כבר הרבה שנים אני אומרת לעצמי שעלי לקחת חלק בטיפול בחברות של חללי צה"ל . אני יודעת שיש לי את היכולת להבין אותן ולהן תהיה הקשבה אלי והתעניינות במה שקרה לי.

לפני שלוש שנים צלצלתי לפיליס מכיוון ששמעתי שהיא מטפלת בחברות של חללי צה"ל. שוחחנו כשעה, והצטרפתי לעמותה.

מאז אנו פועלות ללא לאות לאיתור החברות מיד לאחר נפילת החברים ושומרים על שיתוף פעולה מלאה עם קציני העיר, קצינות הנפגעים וענף נפגעים בצה"ל.


עמותה רשומה  Registered Non-Profit 580320703      |     נייד. Cell: +972-54-266-6393

© 2020 כל הזכויות שמורות לעמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל   |    Proudly created with Wix.com