אדר מושאוף כותבת על אהובה, סמ"ר עמית מוסט ז"ל, לוחם בסיירת הנח"ל

כבר יותר מחודש בלעדיך עמיתי. אני כל כך מתגעגעת אליך.

אני יודעת שאתה פה איתי ולצידי ומדמיינת אותך תמיד מחזיק לי את היד. הלוואי וגם היית פה באמת. אני יודעת שאתה גם חושב עלינו, דואג לכולנו ושומר עלינו מלמעלה.

היית כל חיי עמית, פשוט כל חיי. תמיד היית פה איתי ולצידי, ותמיד עם חיוך ואהבה בעיניים שלך. תמיד היית חייב לקפוץ ולצאת ראשון, פשוט ילד חסר מנוחה. תמיד צחקתי עליך שתישאר מאחורה כי אתה החופ"ל אבל בדיוק בגלל זה גם נהרגת.

שמעת שהחבר הכי טוב שלך פצוע ורצת בלי שום דבר - בלי וסט ובלי קסדה, רק עם נשק - לעברו מהמרחב המוגן. כשאמרו לך שאתה לא יכול לצאת לשם כי המוצב מוקף במחבלים, חזרת למרחב המוגן, ואז יצאת עוד פעם כדי לטפל בפצועים, אנשים שאתה אפילו לא מכיר, שאתה יודע שהם כבר בפנים. היום אנחנו יודעים להגיד שיש אנשים שחיים בזכותך ובזכות הטיפול שלך, מה שלא הפתיע אותנו בכלל.

אני מתגעגעת לרגעים הקטנים שלנו ביחד. אני מתגעגעת להתעורר באמצע הלילה ולראות במקרה שגם אתה ער ולתת לך נשיקה.

אני מתגעגעת לקום בבוקר שבת להתנחל על המיטה 3 שעות לראות טלוויזיה ולראות את כל הטיקטוקים ששלחתי לך השבוע.

אני מתגעגעת לבוא לאסוף אותך בימי חמישי מהצבא וללכת ישר לאכול שווארמה כי הכי אהבנו ללכת לאכול ביחד.

אני מתגעגעת לכל שניה שאני לידך מחזיקה לך את היד, כי רק איתך הרגשתי בבית ובטוחה.

אני רוצה להודות לך על כל מה שהיית בשבילי. 3 וחצי שנים מדהימות ביחד.

תודה לך על המשפחה המדהימה שלך שלא עוזבת אותי לרגע. משתפת אותי בהכןל ומקבלת אותי בחיבוק ענק כאילו אני חלק מהם לנצח, וכמו שאתה היית הכי אוהב בעולם להגיד - זה הכי לא מובן מאליו.

תודה לך על חברים שלך, שעכשיו גם הפכו לשלי ולא עוזבים אותי לשניה לבד.

תודה לך על כל הזכרונות שלנו ביחד, שאני בחיים לא אשכח.

תודה על כל פעם שאמרת לי שאתה אוהב אותי ועוד יותר תודה על כל פעם שלא אמרת ופשוט הראית לי כמה.

אני אמשיך אותך ואת הדרך חיים שלך, אני אעשה כל מה שרק רצינו וחלמנו לעשות. אהוב ליבי אני מתגעגעת ונמאס לי לבכות והלוואי וזה לא היה ככה, הלוואי והיינו ביחד מתכרבלים במיטה, מתנשקים ומתחבקים לנצח.

הייתי נותנת הכול כדי לקבל עכשיו עוד רגע אחד קטן איתך, עוד חיבוק ונשיקה אחרונים. הלוואי והייתי משאירה אותך ברביעי האחרון לעוד קצת זמן, לחיבוק קצת יותר ארוך, לנשיקה קצת יותר ארוכה כדי שאני אזכור את זה יותר ושיהיה לי רגע אחרון איתך קצת יותר ארוך. אני אוהבת אותך.