אריאל ברקוביץ כותבת על אהובה, רס"ן בן שלי ז"ל, מ"פ ב-669, שנהרג בקרב בשג'עייה

אני זוכרת את הרגע שפגשתי אותך לראשונה כאילו זה היה אתמול.

14.10.2019. חוות רונית.

תמיד אמרתי שזה בלתי נתפס שדווקא שם הכרנו.

נס.

מי שמכיר אותי טוב יודע שנדרש הרבה, הרבה מאוד, כדי לשכנע אותי ללכת למסיבה.

משהו הפעם היה אחר. מהדברים שאין איך להסביר.

כל הבנות ביטלו והודיעו שהן לא הולכות.

אני התעקשתי שאני הולכת, גם אם נהיה רק שתי בנות.

נס, כבר אמרתי?

מעל אלף אנשים במסיבה ורק בך אני מצליחה להבחין. מכל פינה ברחבה - רק בך אני מצליחה להבחין.

איזה רגע יפה זה היה. אתה עומד, נשען על אחד מעמודי התאורה, 1.90, יפה תואר, כוס בירה ביד. שלוש שעות שהעיניים שלי מחפשות רק אותך. לא מצליחה להוריד ממך את העיניים.

ואני? אני כבר מבינה מיד. אני מאוהבת בך.

16.11.2019 אנחנו כבר זוג.

סיפרתי במהלך השבעה כמה פשוט זה היה בינינו.

ממש לא לפי הספר. בלי שיחת יחסינו לאן. בלי לנסות להבין אם הבחור החתיך הזה רציני או סתם. מאפס למאה. כמו שני אנשים שעומדים על קו הזינוק מוכנים ומקבלים את האות להתחיל לרוץ במסלול. ואלוהים, איזה מסלול יפה היה לנו.

תמיד שאלו אותי אם לא קשה לי שאתה בצבא.

בכל זאת, לא עשית לי חיים קלים..

מ״מ בגולני

קצין שטח ב-669

סמ״פ באגוז

מ״פ באגוז

מ״פ בגולני

מפל״ג לוחמים ב-669

והרבה הרבה זמן שלי לבד.

הייתי עונה לכולם את אותה התשובה -

אם בסוף הלבד שלי מחכה לי הביחד שלנו, אהיה לבד כמה שנדרש. אם כדי להרוויח עוד לילה איתך צריך לחבר שתי מיטות ברזל במעבר ארז - נחבר.

הצבא היה כמו איבר בגוף שלך. כמו העובדה שהעיניים שלך חומות. כמו הורה לילד. עובדה מוגמרת נקודה. אין אפטר, אין סופ"ש. אין חופש מזה. זה 24/7. כל נשמתך, חייך, היו מוקדשים לחיילים שלך, לילדים שלך. הייתי מהופנטת ממך. כמה רגיש, סבלני וממוקד היית.

אהובי,

אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שתמיד גרמת לי להרגיש קרובה גם כשהיית רחוק.

תודה שהצחקת אותי כל כך עד שכבר לא יכולתי לנשום.

תודה שהקפדת שנלך לישון מחובקים כל לילה, עד שתירדם לך היד.

תודה שהיית דואג להגיד לי כל הזמן כמה אתה מעריך אותי. כמה זה לא מובן מאליו בעיניך.

תודה על רגעים פשוטים שאין להם מחיר -

על שקשוקה של שבת בבוקר עם אריק איינשטיין ברקע.

על ערב סרט בסלון שלנו, אני עם יין אתה עם בירה ומלא מלא פיצוחים.

על הכמה דקות האלה לפני השינה שאנחנו סתם מסתכלים אחד על השניה ואומרים שטויות.

על טיולים בארץ ובעולם.

על שגרמת לי להרגיש כל כך נאהבת,

כל כך בת מזל.

אהבת חיי, אני בוחרת להסתכל על התקופה איתך כמתנה. אם הגעת לעולם הזה ל 26 שנים ואני קיבלתי 4 מהם - זכיתי. כמו מישהו שמקבל מתנה, אחת ויחידה, שמיוצרת רק במהדורה מוגבלת. ואתה באמת היית אחד ויחיד ולצערי זה אכן היה לפרק זמן מוגבל.

באת לי בחלום לפני יומיים. היית נשמע כל כך מאושר ואני הרגשתי תחושת הקלה.

רצית לוודא שהכל בסדר. אמרתי לך שכן, שאל תדאג לי והתעוררתי. לא הספקתי להגיד לך שאני גאה בך. ששמענו שברגעים האחרונים של חייך הסתערת קדימה וניסית להציל חיילים פצועים. אני מצטערת שזה עלה לך בחייך גיבור שלי, לא הגיע לך. לא הגיע לנו.

אהוב ליבי,

אני מרגישה אותך כל כך. אתה לא הולך לי לשום מקום ואני לא עוזבת אותך. אנחנו ביחד, בדרך קצת שונה, אבל אנחנו ביחד.

אני אוהבת אותך תות. תבוא לי שוב בחלום, בבקשה.

יש לי עוד הרבה לומר לך.