פרויקט חברה משיבה לשאלה - אתם שאלתם, החברות משיבות.
השאלה שלכם: תארי את הפגישה האחרונה עם בן הזוג, האם יש רגע שאת זוכרת במיוחד?
עמית משיבה:
״הייתי עם בן הזוג שלי עד השנייה בה התמוטט, עצם את עיניו ולא פקח אותן יותר. איתי היה בעיצומה של טירונות קרבית ולאחר מסע מפרך, הוא יצא הביתה לסופ״ש. בבוקר יום שישי הוא חזר מהבסיס ובא לבקר אותי ישר. אח״כ המשכנו למסיבת יום הולדת של חברה משותפת.
אני זוכרת שאיתי חיכה כל כך ליום הזה, לפגוש סוף כל סוף אותי ואת כל החברים. כשפגש אותם חיבק ונישק את כולם, אמר שהוא התגעגע לכל אחד ואחת. בדיעבד, אני מרגישה שזו הייתה כמו מסיבת פרידה.
הזכרון שהכי חי שיש לי מאותו היום הוא רגע הנשיקה האחרונה שלנו. הוא היה בבריכה וביקש שאקום לתת לו נשיקה. התלבטתי אם לקום אליו, אבל קמתי. קשה לסרב לו, מזל שקמתי זמן קצר לאחר מכן, איתי התמוטט ונפטר בפתאומיות. אוהב אותו תמיד, זה רגע שלא אשכח.
הקושי לאבד אדם מול עינייך הוא מצמרר ובלתי ניתן לעיכול, אבל זה בן הזוג שלי ואני רק בת 19, הקושי עצום וכפול״.
עמית, בת הזוג של איתי סבן ז''ל, כותבת לזכרו.
קרדיט איור: הדר לוזון
