הייתה לי אהבה ענקית ונשארתי איתה לבד.
כמעט שנה היינו ביחד, כל יום, כל היום נשמנו אחד את השנייה.
הייתי צריכה אותו כל יום, היינו דביקים אבל במידה הנכונה.
הוא ידע עלי הכל ואני עליו. היינו ביחד עד הרגע האחרון.
חלמנו ביחד, חלמנו על עתיד, על זה שרק תשאר האהבה והחברות שלנו, כי פשוט נועדנו להיות ביחד.
אנחנו החברים הכי טובים, הוא הפינה הבטוחה שלי, השקט שלי, עדיין.
הוא הפך לי את החיים לטובים ומאושרים אולי טובים מידי כדי להיות אמיתיים. ואז הוא שינה לי את החיים שוב, נשאר לי רק לחלום ולדמיין אותנו.
נשארו איתי הזכרונות והחוויות איתך, התמונות על הקיר, הריח שלך וכמובן האהבה שלנו שנשארה, כמו שהיא, טהורה וענקית, לנצח!
היינו מאוהבים והכל היה ככ תמים ופשוט, ואז היא נקטעה מבלי שרצינו.
אני פה להרגיש אותה, לתמיד, זה חלק ממני, מהעבר הווה והעתיד, זה בא איתי, זה בכל מקום, זה לנצח. נשאר לי לחשוב מה היה קורה אם... אם באמת היו נותנים לנו את ההזדמנות להמשיך להיות ביחד, ועוד ככ הרבה שאלות.
לא יודעת איך הבן אדם הכי טוב שאני מכירה זכה רק ל18 שנה. הייתה לי אהבה ענקית, כמו בחלומות ונשארתי איתה לבד.
היה לי משהו מיוחד שבאמת אין לכל אחד, זכיתי וזכינו להיות ולחוות את זה. אני מסתכלת שוב על התמונות והזיכרונות והפעם מחייכת, אומרת תודה על כל רגע מנסה לשמוח על הזמן שהיה, יש דברים שלא תלויים בנו אלה מותלים בגורל.
האהבה שלנו הייתה טובה מידי לעולם המשוגע הזה.
אוהבת אותך לתמיד איתיוש שלי.
