הסיפור של מרגריטה לוי ואלכס שפיץ ז״ל

״רק אם היתה לי איתך עוד שיחה אחת

 היתי אומרת לך שאתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!

הכנסת לי אור, אחרי כל כך הרבה שנים קשות. שעטפת, שריפאת פצעים שלי אהבת וקיבלת וחיבקת ולימדת אותי שמילדה סוררת ומרדנית יכולה להיות אישה אמיתית של בית.

ידעת לעשות טוב גם בדברים הקטנים, בשישי כשאני עם לקוחות ואין דקה פנויה היית עומד לידי עם פרוסה של כריך כוסמין או בורקס חם וקפה ולא מוותר לי על ארוחות

היית מתעקש : "קחי עוד ביס".

ואחרי שהייתי מסיימת עבודה דאגת שיהיה שקט בבית

 שאצליח לנוח לפני בישולים לשבת, במקום לנוח באפטר ממילואים, היית מתלבש ויוצא לסידורים וחוזר עם מצלמת מחשב חדשה לליוש שלא תפספס זומים, כי מצלמת הלפטופ נרטבה.

כמה אהבת אותי אפשר היה לחוש את זה בכל נשימה ומעשה שלך , בכל מבט ומילה שלך. כמה דאגת לי תמיד

וכמה בדקת שלא יחסר לי דבר. היית אומר לי: "את לימדת אותי לאהוב ,ריפאת אותי"

לא , זה אתה שלימדת אותי לאהוב!!

הראית לי מה אישה מסוגלת לעשות ולהפוך למען הגבר שלה ולמען זוגיות ואהבה

ושאין אגו בין בני זוג

וככל שקשה ככה זה מחזק עוד יותר..

לא כולם חווים אהבה כזאת, שבאה ומתרוממת מקשיים

ועדיין נשארת חזקה ונאמנה אחת לשנייה, וכמה שהיה לנו חשוב לחבר את הבית הזה.

חרטטן מי שאומר שפרק ב׳ זה קל, פשוט היה המון רצון שזה יצליח ובאנו מוכנים לכל בעיה וכל מכשול. קשר אמיתי וחזק לא נוצר רק מלאבי דאבי

ומי שחושב אחרת , מרחמת עליו

כי בפיצוץ הראשון הכל יתפוצץ כמו בועת סבון

וזו הסיבה שזה היה כל כך אמיתי.

 צמחנו והתגברנו ונלחמנו ובנינו מגדל חזק ויציב

שאף אחד לא יכול היה לשבור. וזאת עובדה רק המוות הפריד בינינו!!!

שנינו עברנו בחיים לא מעט, שנינו לא חווינו אהבה כזאת

 זוגיות אינטנסיבית כל כך ובית שהוא רק שלנו. נלחמנו בשיניים שזה יצליח למרות ששנינו באנו עם ילדים מנישואין קודמים, עם כאב לב ואכזבות קודמות

בנינו בסיס חזק ויציב. אחרי מכשולים וקשיים זה היה הכי אמיתי שיש. היה שם הכל מהכל

גם רגעים טובים וגם קשים אך הכל היה אמיתי ורקם עור גידים ולב פועם. אבן היסוד שלנו תמיד היתה אהבה ונאמנות כל השאר אפשר לסדר ולתקן.

תודה לך. איך זכיתי שהאישה היחידה שאהבת בצורה כל כך חזקה ושהייתי לך מול העיניים בנשימה האחרונה שלך זאת הייתי אני !!

וכמה חבל שלא הצלחנו לארגן חתונה כמו שתכננו בערבי שבת במרפסת עם חברים אבל מה זה טבעת, לעומת כל הלב שנתת לי?

יש כאלו שהולכים עם טבעת אחרי חופה ועדיין לא מרגישים נשואים לא בלב ולא בנפש. אני זכיתי להיות אישתך. ב3 וחצי שנים מדהימות וכל כך קצרות

 24 שעות ביממה, אני טיפלתי בך כשהיית חולה

אני יודעת באיזה תנוחה היית נרדם ומה לעשות כשהיית מתעורר מחלום רע. מה היית אוהב לראות בטלוויזיה,

ומה אתה מסתיר מאחורי המבט שלך והנגיעה באוזן

איזה אוכל לעשות לך ומתי בדיוק בא לך פינוקי

ומה מטריד אותך לפי איך שהיית מחזיק סיגריה

אני היחידה שידעתי איך להרגיע ולהשכיח לך הכל

וכשהיית אומר אני רוצה להיות לבד, זה אף פעם לא היה כולל אותי.

לו היתה לי איתך עוד שיחה אחת, הייתי אומרת לך

שאני לא נושמת בלעדיך ואתה הכל בשבילי

 באמת הכל. מרגישה כמו במשחק ג'נגו שמוציאים מקלות ובודקים איזה מקל יפיל את הבניין

 אז המוות שלך הפיל את הבניין.

לא מצליחה להתרומם, קשה לישון, קשה בבוקר להתעורר ולפעמים לא ברור למה להתעורר עד שמסתכלת על ליה ומבינה שבשבילה חייב להמשיך לקום ולהלחם

איך כולם אומרים :

" מרגריטה את אשת לוחם ,אז גם את לוחמת" !!!

 גם לביאה יכולה לגסוס, שהוציאו לה את הלב ונשאר חור ענק שאין מושג איך למלא אותו !

אוהב אותך לעולמים תמיד תשאר בליבי.

חמישי 15:19, אלכס שפיץ בן 41, לוחם בגדוד 6623

עוצבת חוד החנית (55)נפל בקרב בדרום רצועת עזה

מפקד חוליה פיקודית רב סמל בכיר במילואים.