חן קריספין כותבת במלאת שנה לנפילת בן זוגה סמ״ר אורי ג׳רבי ז״ל
- tali dvir
- 9 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
שנה. 365 ימים בלעדיך, וזה מרגיש כאילו זה קרה רק אתמול.
לפני שנה בדיוק היינו בסורוקה, מחזיקים בתקווה שהכול יסתדר. אמרו שמחר יעירו אותך, ואנחנו האמנו. האמנו שיקרה נס.
שלך, לאורי, זה פשוט לא יכול לקרות. אתה חייב לקום.
אבל אז הגיע המחר, והוא הביא איתו את ההבנה הנוראה. הבנה שלא תתעורר עוד לעולם.
מאותו רגע, כל מה שידעתי היה דאגה למחר. לא ידעתי איך זה לקום בבוקר לעולם שבו אתה כבר לא נמצא.
כל יום הייתי צריכה להזכיר לעצמי את המציאות מחדש, להתמודד עם הכאב הזה שוב ושוב, ולא רציתי להאמין שזה אמיתי.
לא הבנתי איך זה שהטלפון יצלצל והשם שלך כבר לא יופיע.
לא ידעתי למי לבכות, איך לכאוב, כי אתה היית האדם שלי.
לא הבנתי איך אפשר בכלל להתחיל לחיות חיים בלי הנוכחות שלך.
זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי איך זה מרגיש כשנשבר הלב באמת.
זו הייתה הפעם הראשונה שהתמודדתי עם אובדן כזה.
מי בכלל יכול היה לדמיין, לפני המלחמה, שאצטרך לדאוג לחיים שלך?
היית כל כך חי, מלא באנרגיה, תמיד מגיע לכל מקום, תמיד שם בשביל כולם.
אף פעם לא רצית לאכזב אף אחד. תמיד נתת את כל כולך, בלי להתפשר.
תמיד אמרנו שהקשר שלנו מושלם מדי. לא האמנו שזה אמיתי, שתמיד יהיה ככה טוב.
וחשבנו שחייב להיות קאץ’.
ובסוף הוא הגיע. נפרדנו, אבל לא כמו שאפשר להיפרד.
לא הייתה לי אפילו דקה להגיד לך כמה אני אוהבת אותך, כמה עשית אותי מאושרת, וכמה תודה אני חייבת לך על כל רגע שלנו יחד.
במקום לספור את החודשים שיכולנו להיות יחד, אני סופרת את הימים שאתה כבר לא כאן.
וכל יום שעובר, מתאהבים בך יותר ויותר.
פתאום שמים לב לכל הפרטים הקטנים כל מילה שלך, כל רגע. אני קוראת שוב ושוב את השיחות שלנו, שומעת סיפורים מחברים ומהמשפחה, וחיה אותך מחדש בכל מה שמספרים לי.
אני מתאהבת כל יום עוד ועוד באדם שכבר לא כאן. באדם שאף פעם לא יחזור.
זה התחיל מפרפרים בבטן, והפך לאבנים כבדות על הלב.
אתה אולי לא כאן בגופך, אבל אני מרגישה אותך בכל רגע.
שומעת את הצחוק שלך בראש שלי, זוכרת כל שטות שעשינו יחד, מריצה בלופים את כל מה שהיינו.
אומרים שזה הגורל, שהכול מכתוב, שמישהו היה צריך אותך שם למעלה.
אבל הם לא יודעים כמה אנחנו היינו צריכים אותך כאן.
אני יודעת שאתה שומר עלינו. שאתה תמיד שם, בכל צעד שלנו.
מעבר לבן זוג, היית החבר הכי טוב שלי. הפרטנר שלי. הנפש התאומה שלי.
ואני גם יודעת שזה לא הסוף שלנו. זה לא הגלגול האחרון שלנו יחד.
