ליאור תעסה כותבת על אהובה, מפקח אלכסיי שמקלוב ז"ל שנהרג בקרב על תחנת המשטרה בשדרות

אלכסי שלי,

איך מתחילים להסביר את סיפור האהבה שלנו? איך מתחילים לספר איך הצלחנו כנגד כל הסיכויים?

אני ואלכסי הכרנו בבה״ד 1, בתחילת דרכנו של ההחלטה לתת יותר מעצמנו למען המערכת.

אני זוכרת איך בהתחלה, הרגשתי בסיפור אהבה מטורף. מיליון אנשים סביבינו בבה״ד ואתה גורם לי להרגיש שרק אני נמצאת בחדר. לא הצלחתי להסביר לעצמי, איך אני מתאהבת לאט לאט בגבר שגדול ממני ב11 שנים. איך אני מוצאת כל כך הרבה אושר ושמחה אצל מישהו שאמור להיות כל כך רחוק ושונה ממי שאני.

ומיום ליום, הבנתי כמה שאני טועה. כמה שכל רגע לידך הרגיש כל כך נכון, כל כך אמיתי.

מאמי גרמת לי להרגיש שמישהו רואה אותי. שמישהו אוהב אותי ללא תנאי, ללא גבול, ללא מעצורים.

מאמי אתה לימדת אותי מה זאת אהבה. לימדת אותי מה זה לא לעצור כשקשה. מה זה לא לוותר כשלא מצליח. מה זה לאהוב גם אחרי המשברים.

מאמי אתה לימדת אותי שזוגיות זאת עבודה קשה, אבל משתלמת.

אתה לימדת אותי שאושר לא בא ברגל, אבל כשהוא מגיע, הוא הדבר הכי מדהים שבן אדם יכול לקבל.

אני לא מצליחה להבין שאני באמת נאלצת להפרד ממך, לא מצליחה להבין שזה באמת נגמר.

אני לא מצליחה להאמין שהדירה החדשה שרק עכשיו עברנו אליה, תשאר רק שלי, שהחלומות שלנו להביא כלב ואפילו חתול יהיו רק שלי, שהתוכניות שלנו לטפס את מדרגות החיים אחת אחרי השנייה, יקרו רק לי. ולא איתך.

תודה לך מאמי. תודה שדאגת לי ללא הפסקה, תודה שנתת לי מקום בטוח בעולם הזה ושמרת עליו הכי טוב שרק יכולת.

תודה שברגעיך האחרונים הסתערת כמו הלוחם שאתה על המחבלים בתחנת משטרה בשדרות והצלת את כל מי שהיה שם.

לא הייתי צריכה את הקרב הזה כדי לדעת שאתה לוחם, כדי לדעת שאתה גיבור.

ידעתי את זה כל בוקר כשקמתי איתך בבוקר וכל לילה כשהלכת לישון.

ידעתי שכל וריד בגוף שלך חי ונושם את ההגנה על מדינת ישראל.

אתה הגיבור שלי, לנצח תהיה.

אני אתגעגע אלייך לנצח. אני אמשיך לחלום על התוכניות שלי ושלך לנצח.

אני אוהב אותך לנצח, ואהיה שלך לנצחי נצחים.