ליאל בוזגלו כותבת על אהובה, סמ"ר אילי גמזו ז"ל, לוחם צנחנים, שנהרג ב-7.10 בקרב מול המחבלים

בית"ר שלי בית"ר, תמיד אמרת,

איתך באש ובמים צעקת.

בעירוני כדורגל אהבת לשחק, אבל היה לך יותר חשוב להתגייס.

את המורשת של סבא, אבא ואלמוג רצית - להמשיך ובגולני להיות.

אך בסיירות נפצעת, והחלטת אם כבר צנחנים, אז קרבי בראבק.

הרגת מחבל, הכשרה, טירונות והתפקיד האחרון א קוד. או שבעצם התפקיד האחרון הוא גיבור.

הוקפצת למלחמה ורצית להיות הראשון, הראשון להיכנס, הראשון לתקוף. אבל לבני עוולה תוכניות אחרות ואל אלוהים עלית כדי לשמור.

לשמור על העם, על הבית כי למעלה אתה חזק יותר מבבית.

הגנת בגופך יחד עם עוד חייל על אזרחים וחייל פצוע , ודאגת לשמור על מורל גבוה .

היית ותמיד תישאר הילד עם החיוך הבלתי נשכח.