ליהי שמסיאן כותבת על אהובה, סגן עידן בלוי ז"ל, קשר"ג בגדוד 13 בגולני, שנהרג בקרב על נחל עוז ב-7.10

אהבה טהורה שלי

תודה עליך.

תודה על שכבשת אותי מהרגע הראשון עם ההומור והציניות שלך. עם הרצינות והיכולות שלך. עם החברות האמיתית שלך ועם הברק שהיה לך בעיניים מהיום שהתגייסנו.

תודה שלימדת אותי אהבה וזוגיות אמיתית מיוחדת ואוהבת, כנה וכיפית. בלי ריבים מיותרים וכעס.

תודה על כל מה שגרמת לי להרגיש מהרגע שהכרנו.

תודה על שלימדת אותי המון שיעורים באכפתיות לסובבים אותך ולאנשים שלך.

תודה על כמעט שלוש שנים לצידך.

היית לי עוגן בשלוש שנים האחרונות, לאן שלא הסתכלתי ראיתי אותך. היית לי הכל. בצבא ובבית.

אתה כל כך מיוחד. יחיד במינו. כבשת את כולם בכל מקום שהגעת אליו בלי להתאמץ. ככה כבשת גם אותי. אין איתך אגו, הכל בפנים. הולך עד הסוף עם מה שאתה חושב, וכל כך עקשן. שבית את הלב שלי עם התכונות המיוחדות שלך ועם מי שהיית.

והיה לי כל כך כיף איתך. לטייל איתך. לאכול איתך. לישון איתך. ולחלום איתך.

אהבתי לישון מחובקת איתך ולדבר על מה שיהיה בעתיד. והעתיד שלי השתנה ברגע אחד.

נשארתי בלי החבר הכי טוב שלי. בלי העוגן שלי. בלי הפרטנר שכל כך רציתי לחיות איתו את כל החיים.

ומאז אתה חסר בכל מקום. אי אפשר להסביר כמה. כמה שזה קשה להתקשר לספר לך משהו או להתייעץ כמו תמיד, ואז להיזכר שלא תענה, גם כמעט שלושה חודשים אחרי. אני עדיין לא מאמינה שהלכת ושלא תחזור.

אני מתגעגעת בכמות שלא ידעתי שאפשר להתגעגע.

ואוהבת אותך אהבה אמיתית, ענקית וטהורה לנצח.