ליזה פידלר כותבת על אהובה, סמ"ר איתי סעדון ז"ל, מפקד טנק שנהרג בקרב בצפון הרצועה

איתיתי שלי,

אני לא מאמינה לכל מה שקרה. איך זה שאני חיה בעולם שאתה לא נמצא בו יותר, בעולם שבו אין יותר אני ואתה, בעולם שבו אין לנו עתיד משותף?

חשבתי שלב כואב זה סתם עוד ביטוי שאומרים כשקשה, אבל זה לא סתם ביטוי. הלב שלי באמת כואב, כואב מאוד, והוא בחיים לא יפסיק לכאוב מהרגע שגיליתי שאתה לא כאן.

היית בן אדם מדהים, חברותי, אדיב, מופנם, טוב לב, מצחיק, יפה, ממוקד מטרה, כזה שמוביל ומשפיע על האחרים. כל מי שהכיר אותך, שמע על חלומך הגדול , להיות טייס. כבר בגיל חמש ידעת שזה מה שתעשה וזה היעוד שלך בחיים. שום דבר לא עצר בעדך מלהשיג את המטרה הזאת. כל כך התרגשתי בשבילך שאתה בדרך להגשמת אותו חלום. אפילו כשהייתי מספרת עליך, הייתי אומרת ״חבר שלי הוא טייס לעתיד״. שמחתי שסופסוף מצאת בית ספר לטיס בקנדה, גם אם זה יצריך מאיתנו לגור בשתי יבשות שונות לחמש שנים.

רק המוות היה יכול לעצור בעדך. היית אמור להיות הטייס שמפזר לבבות מלמעלה, כי כזה היית, נגעת בכל הלבבות.

איך אוכל להסביר מה זה לאבד בן זוג. היית יותר מבן זוג, היית החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שאפנה אליו בכל מצב, האהוב שתמיד יתמוך בי. היית האהבה הראשונה שלי, הפרטנר הכי טוב שיכלתי לבקש לבלות איתו את שארית חיי. אהבתי אותך כמו שלא אהבתי מימיי, ואני יודעת כמה אתה אהבת אותי. כל שיחה הייתה נגמרת בריב של מי מתגעגע יותר ומי אוהב יותר. עמוק בפנים ידעתי שאני המנצחת, אבל רבת איתי על זה.

היית הבן אדם שהכי קרוב אלי ואני אליו. למדנו אחד את השני כמעט שלוש שנים, היינו מוכנים לטרוף את העולם יחדיו, בנינו תכניות ועתיד יחדיו, והכל נקבר ביחד איתך. אבל אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן, ולדעת שככה הסיפור שלנו יגמר, הייתי הולכת על זה ומתאהבת בך שוב ושוב ושוב.

תודה שנכנסת לחיים שלי, זאת הברכה הכי גדולה שהייתה בחיי. תודה שלימדת אותי איך לקבל ולאהוב את עצמי, תודה שתמכת בי בכל בחירה שעשיתי, ודירבנת אותי להשיג כל מטרה שאציב לעצמי, ובחיים לא לוותר עד שמגיעים ליעד. היית דוגמה חיה לכך, כשהצבת מטרה לעצמך, זה היה רק עיניין של זמן עד שתשיג אותה. לא וויתרת על החלומות שלך גם אם היו קשיים בדרך. אני בטוחה שהרבה אנשים ילמדו את זה ממך ויקחו זאת להמשך חייהם.

תודה על הזכות לאהוב אותך, על האושר שבער בי כל רגע שהייתי איתך. תודה על כל רגע מצחיק שהיה לנו, על כל טיול, קרטינג, על כל רגע איתך.

הייתי הכי שמחה בעולם איתך, עם חיוך מאוזן לאוזן רק כי אני איתך.

הייתה לנו אהבה מיוחדת, כזאת שיש רק באגדות. כשהיו רגעים קשים, נלחמנו על אהבתנו, כי אהבה עזה כזאת בחיים לא תכבה. מהרגע שפגשתי אותך, הרגשתי רוגע ושלווה, הרגשתי בבית. ידעתי שנועדנו להיות ביחד, זה פשוט הרגיש נכון.

אני זוכרת כשהפתעת אותי ליום הולדת עם צניחה חופשית, הזכרת לי שעכשיו תהיה לי המראה אחת יותר מאשר נחיתה. אתה צברת לעצמך עוד המראה והיית מבסוט על זה. לפני כמה שבועות, כשישנתי לראשונה במיטה שלך, במיטה הריקה והקרה, באת אלי בחלום, לקחתי אותי עוד פעם לצניחה חופשית, רק שהפעם זה יהיה מגובה יותר גבוה. שנינו עלינו על המטוס חיכינו לקפוץ עם המצנח וליפול אל תוך השמיים הצלולים. אבל כשהגיע הרגע לקפוץ כבר לא היית איתי, הייתי צריכה לחזור לאדמת הארץ לבד. עלית למעלה ולא חזרת איתי. עכשיו יש לך 3 המראות יותר מאשר נחיתות.

מקווה לפחות שאתה מטיס עכשיו את המטוס הכי שווה שיש שם, ועושה את תפקיד חייך כמו שרצית.

אני יודעת שאנחנו נמצא את הדרך חזור אחד לשניה, ונגשים את החלומות שלא הספקנו להגשים ביחד בגלגול הבא.

הלכת ממני כי לא היית לך ברירה, הגנת עלי ועל כולם, כזה היית, נרתם להיות הראשון שיעזור לאחר.

אני אוהבת אותך לעד קיפודי שלי,

I love u more, the end, I win