רונן,
24 שנים זה מספר הזוי במיוחד כשהוא מייצג את כמות השנים שאתה כבר לא איתנו.
אלו חיים שלמים וכבר 4 שנים יותר מהזמן שהתהלכת בינינו... וזהו מנגד, משך הזמן שהתהום העמוקה הזו קיימת בלב, של הזמן בו החיים שלי כבר לא מה שהיו לפני...
לפני 24 שנים, מאז אותו יום ארור ונורא שנצרב בזיכרוני, התחלתי במסע, דרך חדשה, לא סלולה, בלעדיך, מפלסת את דרכי חזרה למעלה, למקום בו אמצא שוב את האוויר, את השמחה, את הביטחון והאהבה אותם חוויתי איתך.
ורונן, לקח זמן, אבל הצלחתי. התחתנתי עם רואי והקמנו יחד משפחה לתפארת ❤️.
והילדים שלי-אור, אלון ואלה, מכירים את הוריך המקסימים, את אחותך, שרון, שהפכה לחברה אהובה איתה אני יכולה לחלוק מרחשי ליבי. ואני כל כך שמחה על כל אלו. שמחה על המעורבות שלהם בחיינו.
גם אותך הם מכירים, את התמונות, את הסיפורים עליך, עלינו.
אני מוצאת את עצמי חושבת עליך בסיטואציות שונות, תוהה איך היית מגיב, איך היית פועל. שומעת את קולך צועק לקראתי בהתלהבות מדי פעם, ומוצאת לעתים גם נחמה בכתביך, אלה שהשארת לי כצוואה.
האובדן שלך הוא חלק מחיי, חלק ממי שאני, חלק בלתי נפרד.
כמו גם הנוכחות שלך בחיי-החוויות המיוחדות שחווינו יחד, האהבה, השיחות, ההתלהבות, הקושי שבפרידה כששנינו בצבא.
למדתי עם הזמן, לתת יותר משקל להודות על הנוכחות שלך ולא להתמקד באובדן... זו מלאכה קשה עם עליות וירידות, אבל אני משתדלת.
דבר נוסף שתמיד אני נחבטת בו, עדיין, מאז אותה שיחה שהייתה לנו-אם יש דבר כזה מקריות או שבעצם הכול גורל.
בשיחתנו, אז, היית תומך נלהב ברעיון שאין דבר כזה גורל, והכל מקריות, ואני פה, עדיין מתווכחת עם עצמי, כאילו איתך, במלא סיטואציות ומעלה טיעונים בעד ונגד, ואני חייבת להגיד, רונן..אני תמיד מנצחת.
הידיעה שיש גורל, רק הרגיעה ומרגיעה לי את הנפש, מניחה את דעתי בהרבה מקרים לא פשוטים שחוויתי...האובדן שלך ביניהם.
מתגעגעת,
אני
מאת טיראן גרין, חברתו של רונן קמחי ז״ל
