מאיה דיאנר כותבת לזכר אהובה רב"ט נתנאל בוכריס ז"ל

נתנאל היה ילד של אהבה

נתנאל ז''ל היה בשבילי בעיקר עולם ומלאו

תמיד היה שם בשבילי ובשביל כולם

אני ונתנאל הכרנו דרך קבוצה וואצפ משותפת

של חברים וחברות בהתחלה התחלנו דרך מתיחה

שהפך להיות זוגיות של 3 שנים

לפני שנתנאל הכיר אותי היו לו חיים לא כאלה קלים נתנאל שלנו היה ילד של אהבה טהורה ונתינה ללא תנאים. הוא התנדב בסניף סח"י שבירושלים, וסניף לוד ושם היה תמיד בין הראשונים להגיע, והאחרון ללכת. הוא לא רק הקשיב לאנשים הסובבים אותו, אלא הפך לילד שתמיד תומך, היה ילד שמחבק את כל מי שנזקק לעזרה תמיד ידע לזהות את הרגעים שבהם מישהו היה במצוקה, ובלי מילים מיותרות, היה ניגש אליו, מרים את המצב רוח וממלא בו תקווה.

למרות שהוא עצמו עבר רגעים קשים, תמיד שמר על שמחת חיים, דרך שירים וצחוקים שהיו מנצחים כל מצב רוח. נתנאל ידע להקשיב באמת, לתת מעצמו למי שהיה שצריך את תמיכתו, ומצד שני לא התבייש לחלוק איתנו את הצרות שלו. כל רגע איתו היה מלא באור, שמחה ובחום, וכל מילה שהוא אמר הייתה לוקחת איתה המון מחשבה.

לא נשכח את מה שהוא עשה עבורנו ועבור אחרים. השאיר אחריו את כל האהבה והשמחת חיים שהייתה בו. נתנאל הוא לא רק בזיכרון, אלא גם חוויה של כל מי שהכיר אותו, ומה שהוא עשה בשבילנו והיא נמשכת גם לאחר שהלך מאיתנו.

ואנחנו מנסים להנציח אותו בכל דרך אפשרית.