מעיין גיל כותבת על אהובה רס"ר שי טרמין ז״ל, שנפל ב22.12.23 בחאן יונס, בגיל 26:

״אהוב שלי.

אני לא מאמינה.

אני אתחיל ואומר, שיש כל כך הרבה דברים שלא הספקתי להגיד לך. ואני כל כך מתחרטת.

אני כותבת ומוחקת כותבת ושוב מוחקת כי איך לעזאזל הגענו בכלל לסיטואציה הזאת ?

אהוב שלי,

מאותה שבת ארורה מתתי מפחד.

מתתי מפחד כי ידעתי שהיום הזה יגיע. הרגשתי את זה בכל כולי. וגם אתה.

באחת השיחות שלנו, סיפרת לי שאתה לא מפחד מהמוות, כי אתה באמת מאמין שהחיים ממשיכים בצורה שונה ממה שאנחנו רגילים, והם ממשיכים להתקיים בכל אבן, בכל נחל, בכל עץ, ובכל פרח.

את תוכן השיחה הזו, כבר תוך כדי השיחה, הבנתי שאני צריכה לשנן בראש שלי טוב טוב, כי ידעתי שיום יבוא ואצטרך להגיד את הדברים שאמרת לי לכולם.

אהוב שלי, אהבת חיי, כל כך רציתי להתחתן איתך, להקים איתך משפחה עם 4 טרמינים קטנים, לראות אותך מניף אותם באוויר ומלא בגאווה.

אני מצטערת שי. אני מצטערת על הכל.

אני מצטערת על כל רגע שלא ביליתי איתך. על כל שנייה ביום שלא נשמתי אותך.

אתה החבר הכי טוב שלי, חבר הנפש שלי, מכיר אותי לפעמים יותר משאני את עצמי.

תודה על כל הרגעים איתך.

תודה שלימדת אותי לאהוב טחינה.

תודה שלימדת אותי לאכול סביח.

תודה שניגנת לי ושרת לי למרות שהובכתי כל כך. הייתי נותנת הכל כדי שתשיר לי כל החיים.

תודה שהיית אח גדול לאחים הקטנים שלי.

תודה שהיית דוגמא לחברות.

תודה שהיית חבר הנפש שלי.

תודה שהיית אתה.

הכי טוב שהעולם הזה יכול בכלל להציע.

הכי טוב שאפשר לבקש.

יפה שלי, היית כל כך יפה.

שי, אהובי, אהוב שלי. בוב.

תודה שלימדת אותי לצחוק חזק יותר, לחייך רחב יותר, ולאהוב עמוק יותר.

אני מקווה שעכשיו אתה ואבא שלי יושבים סוף סוף על איזה פק"ל קפה טוב, ומשלימים פערים.

אני צריכה אותך כל כך.

אתה הולך, והלב שלי הולך ביחד איתך.

אני אוהבת אותך.״