נועה ספיר כותבת על אהובה, סמ"ר עומר ניסים ביתן שנפל בנירים

הזוגיות של עומר ושלי היא מיוחדת. היא הייתה בדרכה הארצית, וממשיכה בדרכה השמימית.

מהר מאוד אחרי שהכרנו ידעתי שזה זה, הרגשתי שמצאתי את החצי השני שלי, הנפש התאומה שלי.

עומר שלי ואני אהבנו ללמוד ולחרוש ביחד לפסיכומטרי, וכשזה לא היה יחד באותו חדר, זה היה בוואצאפ או פייסטיים, אבל יחד.

תמיד כשלמדנו החמאתי לעומר במחמאות כמו תותח, אלוף, חכם וכו, אבל בשבילו המחמאה לא הייתה שלמה אם לא הייתי מוסיפה ״שלי״. ואם חס וחלילה הייתי שוכחת להוסיף ״שלי״ תמיד הוא הוא היה מדייק אותי עם ״חכם של נועה?״ והתשובה שהוא אהב לשמוע ואני אהבתי לומר הייתה ״ברור ששל נועה״.

הוא עד כדי כך אהב את זה שהייתי יכולה לקרוא לו ״טמבל שלי״ והוא היה שמח מזה.

וכך היה גם בהתכתבות האחרונה שלנו, שבה אמרתי לו שהוא חתיך, והוא בתשובה שאל ״חתיך של נועה?״ ועניתי שברור שהוא חתיך של נועה, וככה זה נשאר וכך זה יישאר, עומר החתיך של נועה לעולמים.

עומר שלי ואני היינו בחו"ל פעמיים. בפעם הראשונה ניסיתי להגיד לו תודה שהוא חלק מהחיים שלי והתחלתי לבכות מהתרגשות לפני שהצלחתי להוציא חצי משפט, עומר כמובן צחק עליי אבל בין הצחקוקים זיהיתי נצנוץ קטן בעיניים. בפעם השנייה בחו״ל, חודש לאחר מכן החלטתי שאני אתאפס על עצמי ושאצליח לסיים את כל מה שרציתי לומר. והצלחתי. רק שהפעם מי שהתחיל לבכות מהתרגשות לפני שסיימתי את המשפט הראשון היה עומר שלי (ברור שאני גם בכיתי).

האהבה שלנו הייתה ועדיין כל כך חזקה אמיתית ועמוקה ואנחנו נמשיך לאהוב מרחוק עד שיום אחד ניפגש שוב.

בהתכתבויות שהיו לנו כשעומר היה במילואים הוא כתב לי שהוא רוצה שנתחתן ונקים משפחה, וכמובן שעניתי שגם אני רוצה (ברור ששוב בכיתי מהתרגשות

אבל הפעם גם מדאגה על הסכנה שעומר שלי היה בה), ובין האושר לדאגה, יומיים אחרי זה מצאתי את עצמי בשבעה שלו מחובקת על ידי משפחתי ומשפחתו, עצובה ומתגעגעת.

עומר שלי תמיד יישאר עומר שלי ויהיה עמוק בלב שלי וחלק מהחיים שלי לעד, ואני אדאג להזכיר לו את זה כדי שלא ישאל את עצמו שם למעלה אף פעם אם הוא ״עומר של נועה״.

הוא היה, והוא יהיה עומר שלי תמיד. ❤️