עמית זכריש כותבת על אהובה, סמל אריאל אוחנה ז"ל, שנהרג בקרב מול מחבלים בקיבוץ בארי

אריאל ואני הכרנו לפני ארבע שנים, וממש מהשנייה הראשונה שראיתי אותו אהבתי אותו. אהבת נעורים, אהבת חיים. אריאלי היה הילד הכי יפה, חכם, טוב לב, צנוע, טהור ,אמיץ ולצערי גם הכי גיבור. לא פגשתי עוד מישהו שדומה לאריאל , אני חושבת שאולי הוא באמת היה טוב מדי לעולם הזה.

אריאל, אני זוכרת שהיית חוזר מהצבא גמור, ונרדם ואני הייתי יכולה שעות להסתכל עלייך ישן בשלווה, לקעקע לי במוח את הפנים שלך לפרטי פרטים, כנראה משהו בי הרגיש שאתה פה לזמן קצוב. כל רגע איתך נצרתי, את כל הבקרים שלנו ביחד בשבת, כשהייתי קמה שעות לפנייך ומשגעת אותך, ואת נוהל מוצ”ש שלנו שהיינו מזמינים כל סופ”ש משהו אחר, ורואים ביחד הישרדות או תוכנית שבכלל לא עניינה אותך. את כל הנסיעות ששכנעת אותי לשיר איתך ולרקוד כמו שני מטומטמים לפלייליסט שלנו, שעכשיו אני כבר לא מסוגלת לשמוע. את כל השיחות נפש שלנו, כל קידוש אצלך, כל פעם שהיית מחבק אותי הכי חזק והייתי יודעת שעכשיו בסדר, כל זר פרחים ששלחת לי אפילו כשהיית בשטח, כל מכתב שכתבת לי. כל פעם שהיית מחמם לי את המגבת במייבש כדי שכשאני אצא מהמקלחת לא יהיה לי קר , כל פעם שמספיק שהייתי ממלמלת לעצמי שאני רעבה כבר היית במטבח. כל ״אני אוהב אותך הכי בעולם״ שאמרת לי. כל פעם שגרמת לי להרגיש הבחורה הכי בת מזל בעולם. בכל ראשון בבוקר כשהיית חוזר לצבא ואני הייתי בוכה כאילו זאת הפעם האחרונה. היית הנפש התאומה שלי .

אריאלי אני לא מאמינה שאני בכלל כותבת עלייך ככה, לא מצליחה להאמין שלא תהיה פה יותר ותחייך את החיוך שלך, תפיץ את האור שלך , תחבר בין כל האנשים שסביבך ותעשה כל מקום שתגיע אליו טוב יותר. אני מעריצה מספר 1 שלך, ולמרות שלא היינו יחד בתקופה האחרונה ושאני רגילה שאתה סוגר מלא בצבא, אני כבר מתגעגעת ממש, ברמות שכואב לי בגוף. אני לא מצליחה להבין איך זה שלא תהיה פה יותר, שלא תחזור עם כולם הביתה.

ידעתי שאם יקרה דבר כזה, אתה לא תחזור. אני חושבת שגם אתה ידעת , לא סתם ביקשתי ממך כל כך הרבה פעמים שרק תשמור על עצמך, ועכשיו אני חושבת לעצמי, זה אגואיסטי לכעוס עלייך שהיית גיבור?

כולם פה ממש מתגעגעים אלייך, ואני נאחזת במשפחה המדהימה שלך, אני עם שקדי וגילי, מחבקת אותן והן אותי, ורק אתה חסר כאן בשביל שהכל ירגיש שוב כמו פעם.

אריאלי, אני רוצה להגיד לך בפעם האחרונה תודה. תודה על הבן אדם שהיית בשבילי, על שעשית אותי הכי מאושרת בעולם , תודה על אהבה הכי עמוקה ואמיתית שיש. זכיתי להיות לצידך, ללמוד ממך, להכיר אותך כל כך טוב, תודה על המון רגעים מאושרים שלנצח יהיו רק שלנו.

אני מצטערת שלא הייתי שם אריאלי. אני מקווה שהרגשת אותי תמיד לצידך. תדע שאנחנו עוד ניפגש שוב, כי אהבתי אותך תמיד ואני מבטיחה לאהב אותך לנצח.

תנוח מלאך שלי , תודה עלייך 💔

אריאל נפל בקרב בבארי , אחרי 30 שעות לחימה , הרג 7-9 מחבלים והציל 120 אנשים, הוא נהרג כשנכנס להציל את המפקד שלו שנפצע.