top of page

עשרים שנה - מספר הזוי

רונן,

20 שנה זה מספר הזוי במיוחד כשהוא מייצג את כמות השנים שאתה כבר לא איתנו.

אלו חיים שלמים – זהו משך הזמן של חייך הקצרים והיפים, וזהו מנגד, משך הזמן שהתהום העמוקה הזו קיימת בלב, של הזמן בו החיים שלי הם כבר לא מה שהיו לפני.

לפני 20 שנה, מאז אותו יום ארור ונורא אשר נצרב בזכרוני, התחלתי במסע, דרך חדשה, לא סלולה, בלעדיך, מפלסת את דרכי חזרה למעלה, למקום בו אמצא שוב את האוויר, את השמחה, את הבטחון והאהבה אותם חשתי איתך.

ורונן,

לקח זמן, אבל הצלחתי! התחתנתי עם רואי והקמנו יחד משפחה לתפארת, ורק לפני פחות משבועיים, חגגנו לבננו בכורנו בר מצווה.

והילדים אור, אלון ואלה, מכירים את הוריך המקסימים, את שרון שהפכה לחברה אהובה, איתה אני יכולה לחלוק מרחשי ליבי. ואני כל כך שמחה על כל אלו. שמחה על המעורבות שלהם בחיינו.

גם אותך הם מכירים, את התמונות, את הסיפורים עליך, עלינו. אני מוצאת את עצמי חושבת עליך בסיטואציות שונות, תוהה איך היית מגיב, איך היית פועל. שומעת את קולך צועק לקראתי בהתלהבות מדי פעם, ומוצאת לעתים גם נחמה בכתביך, אלה שהשארת לי כצוואה.

טיראן ורונן ז״ל, צילום: פרטי


האובדן שלך הוא חלק מחיי, חלק ממי שאני, חלק בלתי נפרד.

כמו גם הנוכחות שלך בחיי: החוויות המיוחדות שחווינו יחד, האהבה, השיחות, ההתלהבות, הקושי שבפרידה כששנינו בצבא. למדתי עם הזמן, לתת יותר משקל, ולהודות על הנוכחות שלך ולא להתמקד באובדן. זו מלאכה קשה עם עליות וירידות, אבל, אני משתדלת…

דבר נוסף שתמיד אני נחבטת בו, עדיין, מאז אותה שיחה שהיתה לנו, אם יש דבר כזה מקריות או שבעצם הכל גורל. בשיחתנו, אז, היית תומך נלהב ברעיון שאין דבר כזה גורל, והכל מקריות, ואני פה, עדיין מתווכחת עם עצמי, כאילו איתך, במלא סיטואציות ומעלה טיעונים בעד ונגד.

ואני חייבת להגיד, רונן, אני תמיד מנצחת. הידיעה שיש גורל, רק הרגיעה ומרגיעה לי את הנפש, מניחה את דעתי בהרבה מקרים לא פשוטים שחוויתי. האובדן שלך ביניהם.

מתגעגעת,

אני

אפריל 2019

259 צפיות
bottom of page