שי-לי אינו כותבת על אהובה, סמ"ר אור מלכה שנהרג ב-7.10 בבסיס מתפ"ש

מלאך שלי,

עדיין לא נתפס לי שאני רושמת את הדברים האלה עליך, כי אתה פה איתי, תמיד תהיה איתי.

כל מקום שרק היית הולך אליו, היית מפיץ כל כך הרבה אור על כל הסובבים אותך, אין אחד שלא אהבת, ואין אחד שלא אהב אותך. אפשר היה לראות זאת גם בעבודתך, בגן הילדים, כל בוקר היית מגיע לגן וכשהילדים התחילו להגיע, היית פורש את ידיך וכולם היו מגיעים אליך בריצה.

פשוט מלאך בדמות אדם.

הדברים הכי קטנים קיבלו אצלי את המשמעות הכי גדולה בעולם, כל הודעה, כל חיבוק, כל מילה טובה הפכה לזיכרון שכרגע פשוט בא לי שיתממש.

אור שלי, תמיד דאגת להגיד ולהראות לי כמה שאתה אוהב אותי, היית אומר לי ״את יודעת שזכיתי בך״ . אנחנו זכינו, שנינו, באהבה טהורה ויפה שלא תהיה כמותה בחיים. הלוואי והייתי יכולה עוד פעם אחת לשמוע אותך אומר לי אני אוהב אותך. זה הדבר שאני הכי רוצה. פשוט להיות איתך.

הסיפור של אור ״בשבת השחורה״:

אור התקשר אלי באותו יום ״שבת השחורה״ בשעה 07:05 בבוקר בשיחת וידאו, ואומר לי שיש התראות, טילים וחדירת מחבלים לבסיס, לפחות עשרה מחבלים לפי מה שהוא הבין. הוא דאג להגיד לי שהכל בסדר ושאני לא אדאג. לא אני ולא הוא הבנו את גודל הסיטואציה. דקה לאחר מכן נכנס חבר שלו, אמיל סמוילוב ז״ל, מה-ש״ג, פצוע מירי ושניהם אומרים לי אל תדאגי הכל בסדר, ואז נהיה מסך שחור בטלפון ושמעתי ,צעקות, יריות, אללה אכבר. הייתי 20 דקות בשיחה איתו, צעקתי בכיתי ואף אחד לא ענה. שמעתי אותו נרצח בטלפון.